הכרעת דין בתיק ת"פ 54934-03-11 - פסקדין

בפתח הכרעת הדין אני מודיעה, כמצוות סיפת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, על זיכוי הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

להלן נימוקיי:

1.           בתאריך 17.6.10 סמוך לשעה 14:10 נהג הנאשם בקטנוע ברחוב יפת בתל-אביב ועל פי החשד חצה את הצומת באור אדום.

שוטרי סיור הורו לנאשם לעצור את הקטנוע ובחיפוש שערכו בו התגלו סמים מסוכנים, מוצנעים במקומות ובכמויות כמפורט להלן:

א.            בתא קטן בקדמת מושב האופנוע 6 מנות סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל כולל של 4.2691 גר' נטו;

ב.             בפתח שליד הכידון של האופנוע בצד שמאל, סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 0.8721 גר' נטו;

ג.              בתא המושב של האופנוע 2 מנות סם מסוכן מסוג קוקאין  במשקל כולל של 1.7372 גר' נטו.

על החזקת הסמים המסוכנים, בקטנוע בו נסע, בכמות המפורטת לעיל, מייחסת המאשימה לנאשם עבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, על פי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973 (להלן: " פקודת הסמים המסוכנים").

2.           כל חומר הראיות, שנאסף על ידי המאשימה במהלך החקירה, הוגש בהסכמת ב"כ הנאשם, ללא צורך בחקירה נגדית של מי מעדי התביעה, תוך הבעת הסתייגות ההגנה מקבילות חומר הראיות הנוגע לסמים שנתפסו, כשלטענת ב"כ הנאשם הסמים נתפסו במהלך חיפוש לא חוקי.

לאחר הגשת כל חומר הראיות העלה ב"כ הנאשם טענת "אין להשיב לאשמה", מהטעם, שלאור אי קבילות הראיות החפציות לא עמדה המאשימה במבחן הבאת הראיות להוכיח כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום ומכאן שיש לזכותו מכוח סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: " החסד"פ").

3.           נוכח הסכמת המאשימה כי החיפוש בקטנוע, במהלכו נתפסו הסמים, נערך בניגוד לדין ולפיכך הינו בלתי חוקי, הצטמצמה המחלוקת בין הצדדים לשאלת נפקות אי החוקיות, על קבילות תוצרי החיפוש כראייה, בהתאם לדוקטרינת הפסילה הפסיקתית, כפי שעוצבה בע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד סא(1) 461 (2006) (להלן: " הלכת יששכרוב"), וכפי שהשתכללה ברע"פ 10141/09 אברהם בן חיים נ' מדינת ישראל (להלן: " הלכת בן חיים").

4.           בהתאם לדוקטרינת הפסילה הפסיקתית, בה נקבע עקרון הפסילה היחסית, על כפות המאזניים עומדים שני ערכים ואינטרסים נוגדים - על כף אחת, אינטרס הפרט והצורך להגן על זכויות הנאשם ועל הגינות ההליך הפלילי, ועל הכף השנייה ניצבים ערכים ואינטרסים ציבוריים שונים, ובהם גילוי האמת, הלחימה בפשיעה וההגנה על שלום הציבור ועל זכויותיהם של נפגעי עבירה.

לשם עריכת האיזון בין הערכים המתנגשים על בית המשפט להתחשב, כפי שנקבע בעניין יששכרוב, בשלוש קבוצות של שיקולים [ראו הלכת יששכרוב, בעמ' 562-566; והלכת בן חיים (בפסקה 34 לפסק דינה של כב' הנשיאה (כתוארה אז) ד. ביניש)]:

א.            קבוצת השיקולים הראשונה נוגעת לאופייה וחומרתה של אי-החוקיות שהייתה כרוכה בהשגת הראיה.

בהקשר זה נבחנות על ידי בית המשפט, בין היתר, מהות ההפרה ועוצמת הפגיעה בזכויות הנחקר, וכן השאלה האם השימוש באמצעי החקירה הפסולים נעשה במכוון ובזדון או בתום לב.

בעניין זה טען ב"כ הנאשם כי במקרה שלפנינו נפגעה זכות הנאשם לפרטיותו, שכן החיפוש נערך תוך חדירה "לתוך השטח הפרטי של הנאשם בלי הצדקה או בסיס". הקטנוע של הנאשם נחשב ל"איזור היחיד" שלו, תחום הפרט, בו הוא רשאי להתנהל באופן חופשי, כשבידו מסורה היכולת והזכות לשלוט ולקבוע מי ייחשף למידע שיש בו ומי לא.

מנגד, טענה ב"כ המאשימה כי כאשר מדובר בחיפוש ברכב, להבדיל מחיפוש גופני או חיפוש בביתו של הנאשם, הפגיעה בפרטיות היא קלה יותר.

ב.             קבוצת השיקולים השנייה נוגעת למידת ההשפעה של אמצעי החקירה הפסול על הראיה שהושגה.

בהקשר זה, קבע בית המשפט בעניין יששכרוב, נדרש בית המשפט לבחון באיזו מידה אי-ההגינות שהיתה כרוכה בהשגת הראיה עשויה להשפיע על מהימנותה ועל ערכה הראייתי, והאם לראיה שהושגה שלא כדין ישנו קיום נפרד ועצמאי מאי החוקיות או אי-ההגינות שהייתה כרוכה בהשגתה. במסגרת קבוצת שיקולים זו עשויה להיות חשיבות רבה לאופיה של הראיה ששאלת קבילותה עומדת על הפרק. כך למשל, כאשר מדובר בראיות חפציות שהן בעלות קיום עצמאי ונפרד מאי-החוקיות שהיתה כרוכה בהשגתן, בדרך כלל לא יהיה באי-החוקיות האמורה כדי לפגוע באמינותן.